פסק דין
לפני תביעה בגין נזק רכוש שנגרם לכלי רכבה של התובעת כתוצאה מאירוע תאונת דרכים שאירע ביום 21/3/08 ברח' הגלבוע בטבריה בהתאם לחוו"ד שצורפה לכתב התביעה בסכום של 10,238 ₪ .
הנתבעת הגישה תביעה בגין הנזקים שנגרמו לכלי רכבו של המבוטח מטעמה שמתבררת בביהמ"ש השלום בת"א- הצדדים הסכימו כי הכרעה ביחס לאירוע תחייב גם בתביעה הנוספת.
לאחר ששמעתי את הנהגים ועיינתי במסמכים שצורפו במהלך הדיון , במיוחד הודעות הנהגים במתן עדותם במשטרה (בשני מועדים שונים), בטפסי ההודעות לחב' הביטוח ובתמונות המקום והנזקים בשני כלי הרכב שצולמו ע"י המשטרה שהגיעה למקום , ניתן בזאת פסק דין כדלקמן:
לטענת הנהג מטעם התובעת, לאחר שיצא מחנייה והחל בנסיעה ברח' הגלבוע , כביש חד סטרי בעל נתיב נסיעה אחד, כאשר משני צידי הכביש חונים כלי רכב, לפתע התפרץ כלי רכבו של המבוטח מטעם הנתבעת כשהוא יוצא מחנייה בצד ימין של הכביש לעבר נתיב הנסיעה של הנהג מטעם התובעת וגורם לאירוע התאונה ולנזקים בשני כלי הרכב.
הנהג מטעם התובעת העיד, כי לא הבחין בכלי הרכב הנוסף שהיה מעורב באירוע התאונה אלא בעת הפגיעה בלבד כשהוא מתפרץ לנתיב נסיעתו.
לטענת הנהג מטעם הנתבעת, בעת שנסע ברח' הגלבוע ביום שישי בבוקר , חג פורים, לכיוון מקום עבודתו בקופת חולים כללית, ביקש לפנות שמאלה למקום החנייה המוסדר (ללא תשלום) במהלך נסיעה איטית אך שוטפת, חש חבטה חזקה בחלק האחורי שמאלי של כלי רכבו, כתוצאה מכך נהדף לעבר עמוד בשער הכניסה לחניון , איבד את ההכרה ופונה לבי"ח באזור.
הנהג מטעם הנתבעת העיד, כי לא הבחין בכלי רכבה של התובעת לפני אירוע התאונה וכי לא הסתכל לאחור שכן הוא נוסע בכביש חד סטרי בעל נתיב נסיעה אחד ומבקש לפנות שמאלה לתוך חניון מוסדר ומשכך, האחריות לקרות האירוע רובצת לפתחו של הנהג מטעם התובעת.
עדותו של הנהג מטעם התובעת היתה מבולבלת, בלתי סדורה והעיקר לא עלתה בקנה אחד עם גרסתו כפי שנמסרה בטופס ההודעה מטעמו ובעדויות שנמסרו על ידו במשטרה, כך למשל במסגרת עדותו בביהמ"ש ציין, כי מדובר בכביש חד סטרי בעל נתיב אחד וכי לא ראה את כלי הרכב הנוסף אלא לאחר הפגיעה, בעוד שבעדותו במשטרה ציין כי הבחין בכלי הרכב הנוסף כשהוא עומד לטענתו במקביל לכלי רכב חונים בצד ימין של הדרך ולפיכך, הוא מבצע עקיפה מהנתיב השמאלי , תוך שהוא מפרט כי עסקינן בכביש רחב בעל שני נתיבים.
במהלך עדותו במשטרה ציין הנהג מטעם התובעת באופן מפורש, כי הוא מבחין בכלי הרכב הנוסף עומד לצד מכוניות חונות בימין הכביש, ככל הנראה חיפש חנייה ולבסוף החליט להיכנס לחניון בתשלום, בדיוק כאשר הנהג מטעם התובעת מתחיל לבצע עקיפה של כלי הרכב הנוסף מצד שמאל של הכביש.
נראה כי הגרסה הראשונה כפי שהועלתה ע"י הנהג מטעם התובעת היא הגרסה הקרובה ביותר לאמת ולמציאות "בזמן אמת" שכן נמסרה בסמוך לאירוע התאונה, כאשר האירוע היה חקוק בזיכרונו של העד, אשר חזר והדגיש כי ראה את כלי רכבו של הנהג מטעם התובעת עומד , לדבריו סבר כי מחפש חנייה ולפיכך, ביצע עקיפה מצד שמאל של הכביש, בעוד שלא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בכביש חד סטרי בעל נתיב נסיעה אחד, גם אם רחב.
הגרסה "החדשה" של נהג התובעת, כפי שהועלתה במהלך הדיון איננה מתיישבת עם הנזקים בכלי הרכב הנוסף, אם אכן יצא ממצב של חנייה בצד ימין , בין כלי רכב חונים, הרי שאז ניתן היה לצפות לנזק בחלקו הקדמי בצד שמאל , וודאי לא בחלקו האחורי, נזק זה מתיישב עם התיאור שהעלו שני הנהגים, מייד לאחר אירוע התאונה בעדותם במשטרה.
חיזוק נוסף ניתן לקבל ממוקד הנזק הנוסף שאירע לכלי הרכב מטעם הנתבעת בחלק הקדמי בצד ימין, כאשר נהדף לעבר העמוד שהיה בכניסה לחניון, דהיינו, יותר סביר שהאירוע אירע בסמוך לביצוע הפניה של כלי הרכב הנוסף לחניון , כפי שהעיד נהג הנתבעת מאשר עם יציאה מחנייה בצד ימין, הרחוקה בהרבה מהעמוד שבו נתקל.
סוף דבר, העדפתי את גרסת הנהג מטעם הנתבעת על פני גרסתו של הנהג מטעם התובעת, אשר לא זו בלבד שאיננה מתיישבת עם הגרסאות כפי שהועלו על ידו במספר הזדמנויות, מייד לאחר האירוע, אלא שאיננה מתיישבת עם מוקדי הנזק וסוגי הנזקים בכלי הרכב.
הנהג מטעם התובעת, נסע מאחורי הנהג מטעם הנתבעת ברח' הגלבוע, כאשר האחרון האט על מנת לבצע פניה שמאלה, לחניון שבו הוא חונה יום יום (מדובר בחניון מוסדר ללא תשלום ממקום העבודה של הנהג) , ככל הנראה לא אותת ולא שמר על השמאל, משכך, אצה לנהג התובעת הדרך והוא מתחיל לבצע עקיפה מצד שמאל וכך אירע אירוע התאונה.
יוצא אפוא, שאירוע התאונה אירע כאשר שני כלי הרכב נוסעים בכביש חד סטרי, בעל נתיב אחד , רחב דיו, דבר שאפשר לנהג הנתבעת לבצע עקיפה מצד שמאל , מבלי לקחת בחשבון שיתכן שנהג התובעת יפנה שמאלה , אפשרות יותר מאשר סבירה כאשר בצד שמאל ישנם חניונים ומשכך, האחריות ברובה רובצת לפתחו של הנהג מטעם התובעת.
כעת נדרש ביהמ"ש להכריע האם לנהג הנתבעת אשם תורם לקרות האירוע וביחס לעניין זה הגעתי למסקנה כי בנקיטת אמצעי זהירות סבירים היה האירוע יכול להימנע, כך למשל ניתן לצפות מנהג הנתבעת לבדוק, כאשר הוא מבצע פניה לתוך חניון האם ישנם כלי רכב מאחוריו (כגון רוכב אופנוע / אופנים ), במיוחד כאשר הנהגים שניהם מכירים את המקום, מודעים לעובדה שהכביש רחב ובפועל נוהגים במקום "כאילו" מדובר בשני נתיבים בעוד הנהג מטעם הנתבעת מבקש לבצע פניה שמאלה לחניון וזאת מאמצע הכביש , להבדיל מצד שמאל של הכביש.
אשר על כן, היה על הנהג מטעם הנתבעת לנקוט באמצעי זהירות סבירים, על מנת לבצע פניה וסטייה מנתיב נסיעתו ומשלא עשה כן , הנני קובעת כי לנהג הנתבעת אשם תורם בשיעור של 20% (על דרך האומדן).
סוף דבר, הנתבעת תשלם לידי התובעת סך של 1,488 ₪ בגין הנזק הישיר (לצורך החישוב אישרתי לתובעת את מלוא שכ"ט השמאי בגין עריכת חוו"ד בסכום של 420 ₪), אגרה בסך של 337 ₪ , שכר בטלה עבור העדים שאינם בעלי דין בסך של 300 ₪ כל אחד ושכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ₪ כולל מע"מ.
סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.